סרן

צביקה לב

בן אידה ויצחק

נפטר לאחר השירות ביום ט' באלול תשמ"ח
(19880822)
בן 33 היה בנופלו

סיפור חייו

בנם הצעיר של אידה ויצחק. נולד בט"ז באדר תשט"ו (10.3.1955) ברמת גן. אח לאביב.

צבי, שכונה צביקה בפי כול, גדל בחולון. למד בבית הספר היסודי "רביבים". תלמיד טוב שהִרבה לקרוא מגיל צעיר, הצטיין בידע כללי נרחב ונהג לתקן טעויות למוריו. באחד הימים, סיפרו בני המשפחה, נשלח הביתה כיוון שתיקן את דברי המורָה. אימו שנקראה לבית הספר הגנה עליו, ועד יישוב הפרשה בילה בבית שלושה ימים שבהם המשיך לקרוא אנציקלופדיות ולהרחיב דעת.

בסיום כיתה ח' הצטרף לפנימייה הצבאית בגלילות, במסגרתה למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. בשנה השנייה ללימודים בגימנסיה נפצע בטיול כיתתי ושהה שבועות ארוכים בבית החולים. הפסיד חומר רב וכשחזר ללימודים לא הצליח להשלים את הפער ונאלץ לעזוב את הגימנסיה ואת הפנימייה.

צביקה חזר לחולון והשלים את בחינות הבגרות בבית ספר אקסטרני.

בשנת 1972 התגייס לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. השתתף במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, לחם בדרום בקרבות באזור תעלת סואץ.

בסיום המלחמה עבר קורס קצינים ואחרי הקורס שובץ כמדריך חי"ר בקורס רס"רים לקצונה.

לאחר שסיים את תפקידו בקורס ביקש להתנדב ליחידה מובחרת. תחילה התקשה לשכנע את מפקדיו ורק לאחר כמה חודשים הועבר ליחידת החילוץ של חיל האוויר 669, שהייתה עדיין בחיתוליה. התקבל לקורס ד' של היחידה ועל אף שהיה כבר קצין ובשירות קבע, עבר את מסלול ההכשרה המפרך והארוך כחניך מן המניין.

כשסיים את המסלול בהצלחה התמנה לקצין ההדרכה של היחידה. בהמשך פיקד על קורס ה' (1977) ומילא תפקידי פיקוד נוספים ביחידה. עמיתים ופקודים שלו סיפרו על מפקד נוקשה ובלתי מתפשר מחד, ומאידך מעידים שהיה בו גם צד חם וסבלני כלפי חייליו.

בשנת 1979 שירת בענף משולבים במטה חיל האוויר וכתב את תורת הלחימה של היחידה. לצורך כך אסף את כל החומרים הקיימים וכינס אותם למסמך שהיה אבן היסוד לפעילותה של יחידת החילוץ. בעבודה זו ניכרים מאפיינים וכישורים שהיו לו: למידה לעומק של הנושא בו הוא עוסק, ראייה רחבה של התחום לצד היכרות מעמיקה עם כל פרטיו, ראייה רחבה ומקיפה של עבודת מטה, היכרות מעמיקה עם כל סוגי החילוץ האפשריים וכן הבנה והתמחות בתחום החילוץ שהתבססו על ניסיון עשיר שצבר בעת שירותו ביחידה.

בשנה האחרונה לשירותו היה סגן מפקד היחידה, בדרגת סרן, וב-1979 השתחרר משירות הקבע.

לאחר שחרורו למד מדע המדינה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל ללימודים באוניברסיטה למד ניהול בתי מלון מתוך כוונה להשתלב בתחום.

בתקופת לימודיו חיפש מקום עבודה שבו יוכל לשלב עבודה ולימודים, אולם מכיוון שלא מצא החליט לעבוד כמנקה של בתי ספר וחדרי מדרגות בבניינים רבי קומות, ובמודעות שפרסם הציע "ניקוי אקדמי". ניסיונו זה תועד בכתבה שפורסמה בעיתון מעריב בספטמבר 1979. כשנשאל מה אם לא ימצא מספיק עבודה, ענה: "אני טיפוס אופטימי מטבעי, אך הגעתי למסקנה שלאנשים לא משנה אם נקי אצלם או לא – אלא כמה משלמים… אם לא תהיה עבודה בניקיון אלך להיות פקיד בנק".

במהלך לימודיו נשא לאישה את דורית לבית ספורטה ובני הזוג גרו ברמת אביב. נולדו להם שני ילדים – הבן חן והבת ירדן.

עם סיום לימודיו האקדמיים התקבל צביקה להכשרה ניהולית בבנק הפועלים. במסגרת עבודתו בבנק למד את כל המקצועות הבנקאיים כגון מטבע חוץ, ניירות ערך, הלוואות ואשראי.

לאחר ארבע שנות עבודה כמנהל מחלקת אשראי באחד מסניפי הבנק החליט לעזוב את עבודתו בבנק ולהשתמש בידע שצבר כדי להיות יועץ עצמאי לענייני בנקאות ואשראי. תחום זה נחשב חדש בנוף העסקי הישראלי אז, רעיון חדשני ויוצא דופן שצביקה היה מראשוני העוסקים בו. בשנים שלאחר מכן התפתח התחום והתעצם.

בשנת 1983 אובחן כחולה בסרטן שהתפתח במהלך שירותו הצבאי. לאחר ניתוח חזר לתפקד באופן רגיל. כעבור כשלוש שנים הסרטן חזר והוא נותח שנית ונראה היה שהחלים.

שנים אלו היו לו שנות פריחה, במשפחה ובעבודה. לצד עבודתו כיועץ אשראי לעסקים פיתח רעיונות עסקיים חדשניים, בין היתר ניסה לייבא לארץ מסופונים ולהכניסם לשימוש מסחרי, אולם השוק בארץ עדיין לא היה בשל לכך. כן הגה ופיתח רעיון שבמרכזו עמדה רשת תקשורתית הדומה לדואר האלקטרוני המוכר לנו היום. את הרעיון פיתח להצעה מסודרת שהגיש וכללה פירוט טכני, פירוט כלכלי ובדיקה מקצועית שערך עם אנשי חברת המחשבים IBM ואשר הוכיחה את היתכנות הרשת המוצעת.

בשנת 1988 מצבו של צביקה הידרדר, עד פטירתו.

צבי (צביקה) לב נפטר ביום ט' באלול תשמ"ח (22.8.1988). בן שלושים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אישה, בן ובת, הורים ואח.

צביקה מונצח בתל אביב, בגן הבנים ובבית יד לבנים העירוני.