אבנר נולד בעשרים ואחד בנובמבר 1982, גדל והתחנך ברמת ישי.
בנעוריו עסק רבות בספורט והיה חבר בנבחרת הישוב בהוקי גלגיליות.
מאז ילדותו נשא אבנר עימו תכונות של מנהיג, בגיל 16 התייתם מאביו וקיבל על עצמו את תפקידו, מאז, תמך באמו ובאחיו הצעירים נפשית וכלכלית והיווה מורה דרך ודמות לחיקוי.
את שירותו הצבאי החל אבנר בקורס טייס, לאחר כחודשיים עבר ליחידה, בנובמבר 2001 התחיל את מסלול הלוחמים בצוות ל’, מפקדיו וחבריו מעידים כי אבנר בלט מן הרגע הראשון בתעוזתו ושאיפתו למצוינות בכל משימה.
עם תום המסלול נבחר אבנר למסלול פיקודי ביחידה ויצא לקורס קציני חי”ר, בנובמבר 2004 החל את דרכו הפיקודית ביחידה, ומונה למפקד צוות מסלול של מחזור ל”ג.
בתפקידו האחרון ביחידה, פיקד אבנר והוביל כמפל”ג אימונים את מסלול ההכשרה של מחזור ל”ה, אבנר היה מפקד מעורב וקרוב לפקודיו ורבים ראו בו דמות אב ומחנך.
בסיום תפקידו וכחלק ממסלול הקידום שתוכנן לו, יועד אבנר לקבל את הפיקוד על פלגת הלוחמים ביחידה.
טרם כניסתו לתפקיד ביקש אבנר לצאת לחופשה קצרה ולטייל במזרח, במהלך טיול זה, ב- 25 ביולי 2008, נהרג אבנר בתאונת רפטינג בלאוס.
באיתורו וחילוצו לקחו חלק מחבריו הקרובים מהיחידה.
אבנר היה בן 25 בנופלו, הותיר אחריו את אמו – רמה , אחותו רווית ששירתה כפרמדיקית ביחידה, ואחיו אוהד, רום, ודן.
נולד בעשרים ושמונה בפברואר 1973 אסי היה חובב ספורט, התאמן בקרטה, טיפוס הרים וצלילה ובזמנו הפנוי אהב לטייל ברחבי הארץ ולהאזין למוזיקה. במקביל אסי גילה עניין רב במחשבים והקדיש לכך שעות רבות.
אסי, יפה-תואר ויפה-נפש, גדל והתחנך בפתח תקווה היה ילד שקט ומופנם. הוא כיבד את הוריו ומשפחתו והיה קרוב מאד לאימו.
אסי התגייס לצוות כ”א והתחיל את הכשרתו כלוחם ב-1991.
על שירותו ביחידה נהג אסי לומר כי הוא גאה להתגייס ליחידה שמטרתה הצלת חיים.
אסי היה בן 19 בנופלו והותיר אחריו את הוריו מאיה נוסבאום ויצחק רוזנברג, ואת אחותו ענת ואחיו איתי.
גילי ואסי התגייסו ליחידה בדצמבר 1991, הם הכירו טרם הגיוס, היו חברים טובים וטילו יחדיו.
את המסלול הם התחילו יחד בצוות כ”א וצברו חוויות רבות, בשלב מתקדם של המסלול לאחר שקיבלו את סיכת החתול שכה ייחלו לה יצאו השנים לאימון מסוק.
האימון התקיים ב- 10.8.1992 באזור הר הנגב ובוצעו בו תרגולות חילוץ באמצעות מנוף היסעור.
גילי ואסי צוותו להתאמן כזוג באימון.
בשלב תרגולות הלילה כאשר הועלו השנים, קשורים יחדיו אל המסוק, נקרע כבל המסוק והם נפלו אל מותם.
ד”ר ראובן סוקולובסקי נולד בעשרים ושלישי ביולי 1944, גדל והתחנך בתל אביב.
ראובן גויס לצה”ל ב- 1962 ושירת ביחידה הפסיכוטכנית בתל-השומר כמאבחן בחיל האוויר.
בשנת 1964 השתחרר ופנה ללימודי רפואה בבולוניה שבאיטליה.
לימודיו הופסקו עם פרוץ מלחמת ששת הימים ב 1967, כאשר ראובן עלה על הטיסה הראשונה חזרה ארצה כדי להתגייס למילואים. את לימודיו השלים לאחר המלחמה באוניברסיטה העברית בירושלים.
במלחמת יום-הכיפורים גויס ד”ר ראובן סוקולובסקי והוצב בתפקיד רופא מוטס ולקח חלק במשימות פינוי חילוץ והצלת חיים.
ב-17 באוקטובר 1973, בשעה 18:30, המריא מסוק “בל 205” מבסיס רפידים למשימת פינוי פצועים בחצי האי סיני. במהלך המשימה סטה המסוק מנתיבו, נפגע מאש נ”מ מצרית ונאלץ לנחות נחיתת אונס בשטחו של מתחם צבאי מצרי. טייס המשנה של המסוק היה היחידי ששרד את הנחיתה ונפל בשבי , ד”ר ראובן ושאר אנשי הצוות נהרגו.
ד”ר ראובן סוקולובסקי היה בן 29 בנופלו, השאיר אחריו את הוריו ואת אשתו יהודית ובן דני
ב 27 באפריל 1974 הוזנק מסוק סופר פרלון מטייסת 114 לאזור מוצב ‘הפיתולים’ שבחרמון, בצוות המסוק שובצו הרופא ד”ר אחיקם פיינשטיין והחובש המוטס מאיר רוזנשטרוך.
המסוק נקרא לחילוץ שבעה צנחנים מגדוד 202 שנפגעו מפגז סורי, בעת ניסיון הנחיתה סמוך למוצב, התרסק המסוק ועלה באש, כל אנשי הצוות נספו.
נולד בשביעי בנובמבר 1942 , אחיקם, שנקרא בפי כול ‘אחי’, הושפע מעבודתו של אביו כרופא ועוד בהיותו ילד גמלה בלבו ההחלטה ללמוד רפואה וללכת בדרכי אביו ולהיות רופא גם בצבא.
במקצוע הרפואה ראה ייעוד ושליחות.
אחיקם גויס באוגוסט 1960 והחל בלימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ובפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב וסיים את לימודיו בהצטיינות.
ב- 1969 התחיל את שירותו בצה”ל והוצב כרופא בסיני, בתקופה זו היה ידוע בקרב שבטי הבדואים ורקם אתם מערכת יחסים מיוחדת וחמה.
ב- 1970 עבר אחיקם לשרת בחיל האוויר והוסמך כרופא מוטס.
במלחמת יום-הכיפורים ד”ר אחיקם נטל חלק ב15- גיחות במסוקים ובמטוסים, והיה שותף להצלת חיי חיילים רבים.
ד”ר אחיקם פיינשטין היה בן 32 בנופלו השאיר אחריו אץ אשתו ציפורה ואת אחיו ד”ר ספי פיינשטיין.
בן פסח ובלומה. נולד ביום ב’ באב תשי”א (4.8.1951) בתל אביב. למד בבית הספר היסודי ‘עליות’ שברמת גן, המשיך וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי ‘טכניקום’ שבתל אביב. מאיר היה תלמיד מוכשר והצטיין בלימודי האלקטרוניקה. בעת לימודיו בבית הספר היסודי התחיל ללמוד נגינה בקונטרבס וכעבור זמן הצטרף לתזמורת רמת גן. כן למד נגינה בחצוצרה בכוחות עצמו והתקדם במהירות עד שליטה גמורה בכלי. מאיר היה חובב ספורט ואהב במיוחד את משחק הכדורגל. כשהיה בן 17, הצטרף לקבוצת הכדורגל של ‘מכבי’ עמידר ושיחק במסגרתה כשנה. הוא היה איש חברה פעיל ועזר תמיד לכל הסובבים אותו בבית הספר וכעבור שנים – בשירותו הצבאי.
מאיר גויס לצה”ל במאי 1969 והושם לחיל האויר. לאחר הטירונות השתלם בקורס חובשים ובקורס חובשים תעופתיים ונשלח לבסיס חיל האויר במרכז הארץ, כחובש. מאיר אהב את תפקידו ומילאו במסירות רבה. עם תום שירותו הסדיר התנדב לשנת שירות בצבא הקבע. הוא הוערך על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומסור לתפקידו. ממושמע ובעל ידע רב בחובשות. לאחר שחרורו מצה”ל נקרא לתקופות של שירות מילואים. הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים כחובש מוטס והציל חייהם של חיילים רבים שנפגעו בקרבות.
ביום ה’ באייר תשל”ד (27.4.1974) נפל מאיר בעת מילוי תפקידו על החרמון. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. מאיר היה בן 23 בנופלו השאיר אחריו את הוריו פסח ובלומה זיכרונם לברכה ואת 2 אחיותיו פרידה וציפי.
לימים בן אחותו ציפי , טל פילו , התגייס ושירת ביחידה כלוחם בצוות כ”ט
ביום השני למלחמת שלום הגליל ב-6 ביוני 1982, הוזנק מסוק אנפה למשימת פינוי פצועים באזור נבטיה. על המסוק עלה צוות מהיחידה שמנה את הרופא המוטס ד”ר סטפן לנדס והחובש המוטס סמל דיויד טרוסטון, במהלך המשימה, בדרכו לחבור לפצועים הופל המסוק באש נ”מ וכלל אנשי הצוות הוכרזו נעדרים. לאחר שבוע של חיפושים מאומצים אותרו אנשי הצוות והושבו לשטחנו לקבורה.
סטפן נולד בשלושים לעשירי 1946 ועלה לארץ עם משפחתו מרומניה בגיל 13.
סטפן למד בתל אביב והתגייס לצה”ל בשנת 1965 לחיל הקשר.
בתום שירותו הצבאי פנה ללימודי רפואה וסיים את לימודיו בהצטיינות ב- 1974.
ד”ר לנדס היה בין הרופאים הבולטים בתחום הקרדיולוגיה בארץ. הוא נמנה עם ראשוני הרופאים במחלקה לטיפול נמרץ בבית-החולים “איכלוב”, והיה מיוזמי הרעיון לחברת “שח”ל” ומקימיה.
ב- 1976 החל לשרת ד”ר לנדס כרופא צבאי במילואים והשתלב ביחידה כרופא מוטס.
ד”ר לנדס השתתף בשלוש מלחמות: במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים בהיותו בחיל הקשר ולאחר מכן במלחמת שלום הגליל כרופא מוטס בחזית.
ד”ר סטפן היה בן 36 בנופלו השאיר בנופלו את אימו אריקה.
דיויד נולד בעשרים ושתיים ביולי 1953 בארצות הברית.
בגיל 7 עלה לישראל מארה”ב יחד עם משפחתו והתגורר בחולון. עד מהרה התאקלם בארץ ורכש לעצמו חברים רבים. דיויד סיים את לימוד התיכון בהצטיינות, ובשנת 1971 התגייס לצה”ל ושירת כחובש קרבי. בהמשך במהלך שירותו עבר הסמכה של חובש תעופתי והחל לתפוס כוננות ביחידה בתפקיד חובש מוטס.
בשנת 1974 לאחר שחרורו למד משפטים ולאחריהם הקים משרד מצליח לעריכת דין.
ב-6 ביוני 1982, ביומה השני של מלחמת שלום הגליל, נקרא דיויד למילואים ביחידה והתייצב ללא היסוס.
דיויד היה בן 29 בנופלו השאיר אחריו את אמו רוזה ואשתו לי.
בן לאידה ויצחק, נולד ביום ט”ז באדר תשט”ו (10.3.1955) ברמת גן
צביקה נולד ברמת גן בעשרה במרס 1955 בן שני להוריו אידה ויצחק ז”ל ניצולי שואה, אח לאביב.
בילדותו התגורר עם הוריו ואחיו בחולון ולאחר שסיים את לימודי התיכון התנדב ב – 1973 לצנחנים ונלחם כצנחן במלחמת יום הכיפורים. לאחר שסיים קורס קצינים התנדב ליחידה ועבר את כל מסלול ההכשרה.
בסיום המסלול צביקה התמנה למפקד קורס ולאחר מכן מילא תפקידים פיקודים משמעותיים נוספים ביחידה.
בתפקידו האחרון היה צביקה סגן מפקד היחידה, בשנת 1979 השתחרר משרות סדיר.
צביקה למד מדע המדינה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום הלימודים החל לעבוד בבנק הפועלים ולאחר שנים אחדות בבנק עבד כיועץ עצמאי לענייני בנקאות ואשראי.
צביקה נישא לדורית בשנת 1981 ונולדו להם שני ילדים חן וירדן .
צביקה נפטר ממלנומה (סרטן עור) ב- 22 באוגוסט 1988 בבית החולים הדסה עין-כרם.
נולד בשנים עשר באפריל 1973 – בן זקונים למשפחה בת ארבעה אחים.
גילי גדל והתחנך בעפולה. הוא היה עלם נאה ותמיר בעל חיוך מקסים וכובש.
בנעוריו היה גילי ספורטאי וכדורסלן מצטיין, הרבה להתאמן ושיחק בליגה הארצית.
טרם גיוסו לצבא התאמן ושאף לשרת ביחידה מובחרת ולתרום ככל יכולתו. לאחר סיום המבדקים והגיבושים נפתחו בפניו מספר אפשרויות, גילי בחר ללא היסוס להתנדב ליחידה 669 וגויס לצוות כ”א.
גילי היה בן 19 בנופלו והותיר אחריו את הוריו לאה וחיים זכרונו לברכה, ו-3 אחים, 2 אחיותיו טלי ורחלי ואחיו דודי.
גילי ואסי התגייסו ליחידה בדצמבר 1991, הם הכירו טרם הגיוס, היו חברים טובים וטילו יחדיו.
את המסלול הם התחילו יחד בצוות כ”א וצברו חוויות רבות, בשלב מתקדם של המסלול לאחר שקיבלו את סיכת החתול שכה ייחלו לה יצאו השנים לאימון מסוק.
האימון התקיים ב- 10.8.1992 באזור הר הנגב ובוצעו בו תרגולות חילוץ באמצעות מנוף היסעור.
גילי ואסי צוותו להתאמן כזוג באימון.
בשלב תרגולות הלילה כאשר הועלו השנים, קשורים יחדיו אל המסוק, נקרע כבל המסוק והם נפלו אל מותם.
נולד בעשרים ותשעה בנובמבר 1968 גדל והתחנך בקיבוץ ניצנים.
טרם גיוסו התנדב לשנת שרות במסגרת תנועת הצופים.
גיל התגייס בשנת 1987 למסלול לוחמים בצוות י”ז, בסיום המסלול הוסמך כמפקד חוליה וכמפקד במסלול ההכשרה של מחזור י”ח ופיקד על משימות חילוץ ופינוי בשגרה,
גיל היה לוחם מוערך מקצועית וחברתית.
לאחר שחרורו המשיך גיל לשרת ביחידה כלוחם מילואים והשתתף בפעילויות אימון ופעילויות מבצעיות רבות.
בראשון ביולי 1992 בדרך חזרה מטיסה מבצעית מעבר לגבול, התרסק מסוק החילוץ בים מול ראש הנקרה וגיל נהרג.
גיל היה בן 24 בנופלו השאיר אחריו את הוריו שושנה ומשה, ואת ארבעת אחיו שי, אילה, שרונה ואשרת ששירתה ביחידה. לימים גם אחייניתו דר שירתה כפקמצ”ית ביחידה.
המשפחה הוציאה לאור ספר לזכרו ובו דבריהם של בני משפחה וחברים על דמותו.
