בן רמה ומקס. נולד ביום ה’ בכסלו תשמ”ג (21.11.1982) ברמת ישי. אח לרוית הגדולה ממנו בשנה ועשרה חודשים. שנה וחודש לאחר לידתו הצטרף לילדי ברדוגו גם אהד. כמה שנים לאחר מכן, נולדו אחיו התאומים דן ורום.
ילדותו של אבנר עברה עליו בנעימים ביישוב הכפרי רמת ישי שבעמק יזרעאל. את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר היסודי “ארזים” שברמת ישי, והמשיך לבית הספר החקלאי המקיף “ויצ”ו קנדה נהלל”, שם סיים את לימודיו בהצלחה במגמה הביולוגית.
מאז ילדותו נשא עמו אבנר תכונות של מנהיג. אלה התעצמו בהיותו בן שש-עשרה, עת נפטר אביו ממחלת הסרטן לאחר שנה של מאבק בה, שנה של ייסורים קשים לאב, לאם ולילדים. אבנר קיבל על עצמו את תפקיד האב, ותמך באמו ובאחיו הצעירים נפשית וגם כלכלית: הוא עזר בפרנסת הבית, היה מורה הדרך של אחיו התאומים הקטנים שהיו בני שבע במות אביהם, ודאג גם לשני אחיו הגדולים יותר. אמו הגדירה אותו: “האדם הכי טוב בעולם, חם ואוהב, חבר של כולם, מנהיג אמיתי ושורד אמיתי.” והעיד אחיו: “אבנר היה בחור מדהים, אח, מורה דרך,חבר טוב, אדם מוכשר, מוצלח ומצליח ובעל לב רחב בצורה בלתי רגילה.”
תחביבו העיקרי של אבנר בשנות נעוריו היה הוקי גלגיליות, והוא היה שחקן קבוע במועדון ההוקי גלגיליות שברמת ישי. הוא היה מעורב במתרחש בקהילה, והתנדב לעזור בפעילויות שקיים המתנ”ס המקומי. פרט לכך הרבה לעסוק בכושר גופני, להאזין למוזיקה ולקרוא. בחדרו נותרו ספרים רבים של המשורר, הסופר והפובליציסט האהוב עליו, צ’ארלס בוקובסקי. אבנר נהג לקרוא באנגלית, וזאת למרות הקושי, כדי לאמן את עצמו וללמוד ביסודיות את השפה.
אבנר עבר בהצלחה את מבדקי הטיס של חיל האוויר ואת ששת ימי הגיבוש בבית הספר לטיסה שבבסיס חצרים, וב-17.7.2001, יום גיוסו, החל את הקורס. חודשיים החזיק בו, ומשפרש, הגיע ליחידה 669 – יחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס. את מסלול ההכשרה הקשה והמפרך שארך שנה וחצי סיים בהצלחה רבה, ומפקדיו מיהרו לשלוח אותו לקורס קצינים.
את קורס הקצינים בבה”ד 1 סיים אבנר בהצטיינות צוותית (גדוד “גפן”). עם חזרתו ליחידה מילא רצף של תפקידי פיקוד מבצעי בליבת הפיקוד היחידתית: תחילה נבחר להיות מפקד צוות בפלגת הלוחמים בקורס ההכשרה; לצדו שירת מ”מ נוסף, וכל אחד מהם פיקד על צוות במסלול. בהמשך שימש אבנר קצין הדרכות ייעודיות בבית הספר לחילוץ קרבי. מפקדיו ראו כי טוב, ובתום שנה וחצי בתפקיד, קידמו אותו לתפקיד מ”פ במסלול הכשרה חדש. כעת היה אבנר מפקד על מסלול ההכשרה כולו – מפקד פלגת האימונים בבית הספר לחילוץ קרבי – אחד מתפקידי הפיקוד המרכזיים ביחידה.
סיפר מפקד היחידה: “בחרתי באבנר למפקד פלגת האימונים של היחידה, מחנך הדור הצעיר, מתוך הבנה כי הוא האדם והמפקד הנכון לחנך את דור הלוחמים הבא. מעבר להיותו מפקד מעולה מן השורה הראשונה, היה אבנר כמו אב לחייליו – דאג להם, חיבק אותם, תרם להם מזמנו וממרצו, ולא אחת העניק להם גם משאבים מכספו הפרטי. אבנר היה מעמודי התווך של היחידה – מסוג המפקדים שכל מפקד בצה”ל מבקש כי ישרתו תחתיו: אדם בעל תעוזה, ישר ואמיץ, המוכן תמיד לשאת במלוא האחריות.”
שלוש פעמים עבר אבנר עם חייליו את המסלול המפרך, המציב רף גבוה במיוחד של דרישות: כושר גופני מעולה, תעוזה ואומץ, מחשבה ויוזמה, אחריות מרבית, זהירות ושמירה על חיי אדם, חוכמה ויכולת תכנון, הכרת הארץ וידע בפרטים קטנים הנחוצים לניווט נכון, כוח רצון אדיר, החלטיות ובגרות, כושר ניתוח אופי האדם, יחסי אנוש טובים, הפגנת מנהיגות, יכולת פיקודית גבוהה, תפקוד מעולה מול המפקדים, ויכולת העברת סמכויות. בכל אותן שנים, שכללו אימונים סביב השעון עם מעט שעות שינה ומעט מאוד שעות בית, היו הצבא והיחידה בראש מעייניו, ותמיד ניצבו במקום הראשון.
אבנר שנמנה עם הקצינים המובחרים, זכה להגיע לפרויקט “אופק” – פרויקט שבמסגרתו נשלחים הקצינים ללימודים אקדמיים ובד בבד, חותמים על שנות שירות נוספות בצבא. המסלול שאליו צורף אבנר נתפר על פי מידותיו, והיה מתוכנן בקפידה: באוגוסט 2008 היה אבנר אמור להתחיל שנת שירות במחנה מטכ”ל בקריה שבתל אביב בתפקיד מנהלתי במפקדת חיל האוויר, ולאחר שנה לחזור ליחידה כמפל”ג לוחמים – אחראי ומפקד על כל לוחמי היחידה, תפקיד השטח הבכיר ביותר ב-669 – מינוי רם דרג מאין כמוהו. לאחר מילוי תפקיד זה, היה עתיד לצאת ללימודים.
אבנר סיים את תפקידו כמ”פ פלגת האימונים, אך המשיך למלאו עוד כחודשיים במסלול הכשרה חדש, כמחליף של המ”פ המיועד שהיה עדיין בקורס. משהסתיים הקורס ביקש אבנר לצאת לחופשה בת חודש, בטרם יתחיל במסלול החדש. גם מפקדיו המליצו לו לצאת להתרענן ולצבור כוחות חדשים, ואישרו לו לנסוע לחופשה בתאילנד.
במהלך חודש יולי 2008 יצא אבנר לטיול בן חודש וחצי בתאילנד. מתאילנד עבר לכמה ימים ללאוס, והצטרף לשיט בסירות קאנו על נהר המקונג. היה זה מסלול שיט שעושים מדי יום ביומו נערים, צעירים ונשים מבוגרות, מסלול שהגדירו המדריכים המקומיים כשיט רגוע ושלו ללא סכנות. אמנם, נהר המקונג גדול ושופע, אך נראה שקט ומפכה, ומראהו לא העלה אפשרות של תקלה.
השיט נערך בזוגות, וכעשר סירות קאנו השתתפו בו. למדריך הייתה חסרה חגורת הצלה אחת, ואבנר ברדוגו, הלוחם המשופשף, התנדב להיות האחד שלא ייחגר ביודעו שסיכוייו לשרוד במקרה של תאונה גדולים מסיכויי כל האחרים מעצם היותו מאומן למקרים כאלה.
מה שהחל כתענוג גדול, הפך לסיוט. בעיקול חד בנהר התהפכו שמונה מתוך עשר הסירות, ובהן סירתו של אבנר. אבנר נעלם במימי הנהר. חברו שנפל למים הצליח להיחלץ, ומיד יצר קשר עם משפחת ברדוגו. אבנר הוכרז כנעדר.
עם היוודע בארץ דבר היעלמו, התגייסו חבריו של אבנר ליחידה למאמצים לאתרו, ומשלחת של ארבעה מהם יצאה ללאוס בשבת. ביום ראשון יצאו צוותים נוספים של יוצאי יחידת החילוץ של חיל האוויר לנהג המקונג, והצטרפו למאמצי החיפוש. הציבור ברחבי הארץ נרתם לסייע, ורבים תרמו כספים למען המטרה – למצוא את אבנר.
במבצע חילוץ גרנדיוזי שכלל כוחות מיחידה 669, כפריים מקומיים, ישראלים מתנדבים ששהו באזור ואת חיליק מגנוס, המחלץ האגדי, שנשלח על ידי חברת הביטוח, נמצאה גופתו של אבנר לאחר שלושה ימים, כחמישה קילומטרים מהמקום שבו נעלם. אבנר נבלע בתוך מערבולת אדירה בנופלו לנהר, וכוחותיו להתמודד מול איתני הטבע לא עמדו לו.
סרן אבנר ברדוגו נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ”ב בתמוז תשס”ח (25.7.2008) והוא בן עשרים וחמש. הוא הובא למנוחות ביום 30.7.2008 בחלקה הצבאית שבבית העלמין ברמת ישי. הותיר אחריו אם, אחות, ושלושה אחים. על מצבתו נחקקו המילים “סלע לוחש חיים” כעדות לחוזקו של אבנר שנסדק אך לא נשבר וממשיך לפכות ולשלוח זרמי חיים.
על קברו ספדה לו אמו: “אבנר שלי, בן שלי אהוב, אני שומעת אותך אומר לי ‘אימא, אל תדאגי, את לא סומכת עליי?’, ואני נסוגה משאלתי, יודעת שבאמת אין לי מה לדאוג ויש לי מה לסמוך, ומפליגה לי הלאה בשאננותי המוגזמת, לא מטילה ספק בדבריך. ופתאום, כך לפתע, שברת את מילתך והלכת.
אני לא כועסת עליך, אבנר שלי, כי אני בטוחה שלא הייתה לך שום בררה אחרת, והליכתך לא הייתה תלויה בך, בהעדפותיך או ברצונך. נראה שגורם נוסף היה זקוק בדחיפות לכישוריך המופלאים, לעוצמתך המדהימה וליכולות האין-סופיות שלך, ולא יכול היה יותר להתאפק. אני בטוחה שהמשימות שיועדו לך בעולם האחר דורשות את ניהולך המיידי ואת הירתמותך הטוטלית, ולכן הייתה בהילות בהבאתך לביצוען.
אתה יודע, אבנר אהוב שלי, שאתה יכול לסמוך עליי שהעניינים כאן ימשיכו להתנהל במתכונת מעולה. מדי פעם אולי אמעד, אולי אתכופף קמעה, אך מהר אאסוף את עצמי, אזדקף, ואמשיך לשאת את הדגל בגאון.
יהלום שלי, הלכת לפאר כתר אחר, וכרגיל אני סומכת עליך שתיזהר ותבהיק בו לתפארת, יודעת שאם תוכל תשלח אלינו קרן מאורך ותעטור אותנו בהילתך. כל כך אוהבת אותך, אימא.”
הספידו מפקד יחידה 669, סגן-אלוף מתן שגיא: “ברדוגו. החברים הבטיחו שכל אנשי העמק יבואו להיפרד ממך היום – עמק אשר מרגביו ינקת ועיצבת את אישיותך המדהימה – הבטיחו, וקיימו. אלפי אנשים יקרים בארץ וברחבי העולם היו שותפים במבצע החיפוש שלך – מעטים האנשים אשר רבים כל כך מוכנים לתת בעבורם רבות כל כך. … היכרותנו הפיקודית הראשונה החלה בשיחת נזיפה – לקחת פיקוד על חפ”ק באחת הפעילויות שלנו בשטחים, ואני טענתי כלפיך: ‘באיזו תעוזה אתה לוקח על עצמך משימה כזו מבלי שקיבלת את המינוי לכך?’. היום, לאחר שלמדתי להכירך לעומק, אני יודע ובטוח שאלו המפקדים שכל מפקד היה מבקש תחתיו, אלו המפקדים שכל אם הייתה רוצה שיפקדו על ילדיה, ואלו המפקדים שכל חייל מתברך בהם: מפקדים בעלי תעוזה, ישרים, אמיצים לקחת סיכונים מחושבים תוך מוכנות לשאת באחריות, ובעיקר, בעיקר לא להעבירה לאף אחד. ואתה – מעולם לא העברת את האחריות לאחרים.
לפני שנה וחצי ביקשת להיפגש איתי ולשוחח על העתיד. בחרתי בך להיות מפל”ג האימונים של היחידה, מחנך הדור הצעיר, ומיום ליום הבנתי כמה נכונה הייתה החלטתי. התלבטנו יחד אם תחתום לשירות קבע ארוך, לכמה זמן, ובעיקר, מה יהיה בהמשך. אמרתי לך: ‘ברדוגו, בוא תחתום, נתחיל, ומי יודע מה טומן בחובו העתיד’ – אמרתי, ולרגע לא חשבתי שלא נוכל לממש את התכנית הגדולה.
וברדוגו – לי הייתה תכנית גדולה בשבילך! ועוד איך! התכנית שלי הייתה למנות אותך בשנה הבאה להיות מפל”ג הלוחמים הבא של היחידה ואחר כך – מי יודע?! זאת הפעם הראשונה שאתה שומע זאת ממני.
בשבוע שעבר קיבלנו הודעה שזכית לקבל מקום בפרויקט הצבאי ברחובות, פרויקט שאליו מתקבלים מפקדי העתיד והמצטיינים – תכננו לבשר לך על כך בימים הקרובים – אך לא הספקנו. גם את זאת אתה שומע ממני היום בפעם הראשונה.
אני רוצה לספר לכל מי שבא להיפרד ממך היום שני סיפורים קצרים על ברדוגו שאנחנו הכרנו – ברדוגו אביהם של החיילים. יום אחד נכנסת נסער למשרדי וסיפרת לי על חייל שלך הסובל ממצוקה כלכלית קשה. שאלת אותי מה ניתן לעשות – ואני, לא נתתי לך פתרון. כעבור יום או יומיים כבר סיפרו לי שאת הפתרון מצאת לבדך – פתרון בדמות של כמה אלפי שקלים אשר הוצאת מכיסך הפרטי – כאילו יש לך כספים עודפים… לפני חודשיים, במהלך הטירונות, בעת מסדר של החיילים שאך זה התגייסו ליחידה, גילית שלאחד מחייליך אין סנדלים. יום אחר כך כבר התייצבת עם סנדלים חדשים שקנית מכספך ודאגת שיגיעו לחייל – כמובן, בלי שידע מי קנה לו אותם… ברדוגו, היית עמוד האש לפני משפחתך וחבריך, ואחד מעמודי התווך שלנו. אהבתי אותך, אהבנו אותך, נמשיך לאהוב.”
הטרגדיה בלאוס שבה קיפח אבנר את חייו סוקרה בהרחבה בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. משנודע על מציאת גופתו, התפרסמו באינטרנט תגובות רבות של גולשים שהביעו את כאבם וצערם על האסון, וכתבו מילות פרדה. “אחת הנשמות הטובות והגדולות בעולם העצוב הזה,” כתבה אחת הגולשות.
סיפר אלכס, אחד החברים ביחידה שהשתתף במשלחת החיפוש: “הוא חינך דורות של מחלצים, תמיד ראשון לכל משימה, תמיד מוביל. גם בשבילנו וגם בשביל המחולצים הוא היה עושה הכול, הפך עולמות וסיכן את החיים שלו בשביל אחרים.”
כתבו הפרמדיקים מיחידה 669: “אבנר, תהיה עימנו בכל טיסת חילוץ ופינוי. נישא אותך בליבנו. היית קצין מעולה וחייל מצטיין, מחלץ מדרגה ראשונה. ידיעותיך בנושא חילוץ ופינוי היוו מקור השראה לחייליך. תודה על תרומתך הרבה ליחידה. יהיה זכרך ברוך.”
