בן רוזה אייכנר ורוברט. נולד ביום י’ באב תשי”ג (22.7.1953) בארצות הברית.
דיויד גדל בניו יורק עד גיל שבע. אז עלה לישראל עם אימו וסבתו. אביו, חייל בצבא ארצות הברית, נהרג במלחמת וייטנאם.
המשפחה התיישבה בחולון, ובעיר זו הוא סיים לימודי תיכון בהצטיינות. התאקלם בארץ בקלות, בשנות התבגרותו רכש לעצמו חברים רבים וטובים.
בשנת 1971 התגייס לצה”ל. במהלך שירותו עבר קורס צניחה, קורס חובש קרבי וקורס חובש קרבי מוטס. שירת כחובש ביחידה 669 – היחידה הטקטית לחילוץ קרבי מיוחד, שנודעה גם בשם יחידת החילוץ והפינוי בהיטס.
בשנת 1974, מיד לאחר שחרורו מהצבא, החל דיויד בלימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. בזמן הלימודים, בין מבחן למבחן ובחופשות הסמסטר, עבד כדייל אוויר באל על, והצליח לטייל ולראות עולם.
עם תום לימודיו בהצטיינות החל בסטאז’ (התמחות) בתחום הפלילי אצל עורך הדין חיים קאזיס, ולאחר שנה עבר לעשות סטאז’ בפרקליטות מחוז מרכז פלילי בתל אביב. תוך כדי הסטאז’ הופיע בהצלחה בבית משפט ויצר תקדים, לפיו עורכי דין מתמחים יוכלו להופיע בבית המשפט כשהדבר נבצר מעורך הדין הבכיר.
כבר אז בלט ביכולותיו הגבוהות וברגישותו הרבה לאנשים. עם סיום הסטאז’ עבר בהצלחה את מבחני הלשכה, והוסמך כעורך דין.
לאחר קבלת ההסמכה החליט ללכת בדרך עצמאית ופתח יחד עם חברו, עו”ד רפאל גרוס, משרד בתל אביב. המשרד הצליח, תיקים מעניינים הגיעו ואיתם גם פרסום בעיתונות, פסקי דין בעליון ופרגון מצד הקולגות, הלקוחות והעיתונאים.
בשנת 1978 נישא דיויד לאהובת ליבו, לי. בני הזוג גרו בראשון לציון.
ביום 5.6.1982 החלו הכנות למבצע שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה). באותו יום נקרא דיויד למילואים ומיד התייצב ביחידתו, 669.
ביום ראשון 6.6.1982, בתחילת המלחמה, יצא יחד עם צוות המסוק למשימת פינוי פצועים בשטח לבנון. מסוק האנפה שלהם לא מצא את הפצועים בנקודת הציון שאליה הוזנק והטייסים החלו להסתובב באזור ולחפשם. בעודם מחפשים נקלעו לאש של תותח נ”מ לבנוני. המסוק התפוצץ והתרסק על צלע ההר בנבטיה שבלבנון, כל אנשי צוותו נהרגו.
במשך כשבוע הוכרז כל צוות המסוק כנעדר. לאחר כשבוע ומאמצי חיפוש גדולים מצד יחידת 669 נמצאו הגופות בנבטיה שבלבנון והובאו למדינת ישראל. עם דיויד נפלו רב-סרן אליעזר שיאון, סרן ד”ר סטפן לנדס, סגן ישראל שכטר ורב-סמל ראשון הרצל קלעי.
סמל דיויד טורסטון נפל בקרב בלבנון במבצע שלום הגליל ביום ט”ו בסיוון תשמ”ב (6.6.1982). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אישה ואם.
על קברו ספדו רבים, בהם ראש עיריית ראשון לציון מר חנניה גיבשטיין.
ספד רמי, מפקדו: “דיויד הצטיין בצניעותו הרבה, יושרו ושלוותו החיצונית. עשה את כל המוטל עליו בהתנדבות ובאהבה ללא סייג. אתה היית יחיד ומיוחד, לעולם לא נשכח אותך דיויד”.
נתן עמית, שופט בית המשפט השלום בתל אביב, סיפר: “נועם הליכותיו של דיויד, נימוסיו היפים, האנושיות ויחד איתם הידע המשפטי ותכלית טיעוניו כבשו את ליבנו”.
במכתבים הרבים אותם קיבלה רעייתו לי עלתה דמותו המיוחדת של דיויד.
ראש הממשלה מנחם בגין כתב: “אישך הטוב דיויד מסר נפשו על מטרה צודקת ואצילה להבטיח חיים ושלום. שמו ינון לעד בתולדות האומה, דמותו תהיה למופת מדור לדור”.
כתב ד”ר אשר מעוז, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב: “רוצה אני שתדעי כי דיויד היה נאהב ונערץ על כל מכריו, זכרו יהיה נצור עימנו ומהזיכרון זה נשאב כולנו אומץ להתמודד, הערכתי בדיויד את טוב ליבו, את החיוך הנצחי הנסוך על פניו ואת השקט הנפשי שבו”.
שם משפחתו של דיויד, טורסטון, נישא בגאון על ידי אלמנתו לי גם אחרי נישואיה. בספר שפרסמה, שאותו הקדישה לדיויד, כתבה: “לאיש שידע לחלום בגדול ולימד אותי לחלום בגדול”.
לזכרו הוקמה קרן באוניברסיטת תל אביב, אשר מחלקת מלגות לסטודנטים למשפטים.
דיויד מונצח ביד לבנים בעירו ראשון לציון, באנדרטה לנופלים שלמדו באוניברסיטת תל אביב, באנדרטת חיל רפואה בחיפה ובאנדרטת נופלי חיל האוויר בהר הטייסים.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי “יזכור”, שנערך ע”י משרד הביטחון)
